"יש לך מספיק חלב לשניים?" התחילו להגיע השאלות מהספקנים והמודאגים מסביב. 

ואני, שהגעתי מוכנה היטב, פיזית (אחרי מנוחה של חודשיים בשמירת הריון)  ונפשית (כמה שאפשר) לשלב זה ובקיאה היטב בנושא אחרי קריאה במקומות הרלוונטיים, לא הייתי מודאגת.

 

המנטרה שלי הייתה קבועה וברורה, חלב אם נוצר בגוף לפי דרישה. אם יש דרישה מוגברת (דהיינו של שני זאטוטים), הגוף יידע לייצר כמות חלב בהתאם.

 

לקרובים אליי המשכתי להדגיש שמהם אני צריכה שידאגו לי לאוכל חם ולמנוחה מדי פעם והם עזרו המון.

 

טל היה אמון על האוכל (זכיתי בבעל בשלן הורס) ועל שיתוף פעולה מלא בכל מה שקשור באור ותם, הסבים והסבתות עזרו עם שי וגם כשהייתי צריכה מנוחה של שעה שעתיים מהבנים, בין הנקה להנקה.

 

המשאבה מיד שרה כבר הייתה אצלי בבית. אבל עוד לא ראיתי צורך (או זמן) להשתמש בה.

 

כך המשכתי. מוכוונת מטרה. כמו לביאה שמגוננת על גוריה.

 

הלילה הראשון בבית לא היה קל. הוא היה אפילו קשה.

 

ולא. לא בגלל חוסר שינה, תשישות, עייפות, או דומים להם. אפילו לא היו אלה ההורמונים המשתוללים שמגיעים לבקר כל אישה אחרי לידה. עם כל אלו הסתדרתי. לפחות לעת עתה.

 

הגודש, ידידנו היקר החליט להגיע ואיתו הכאבים.

 

כששי נולדה לא נתקלתי בתופעה הזו ולכן לא הייתי מוכנה.

 

אבל מסתבר שזו תופעה נפוצה בימים הראשונים שלאחר הלידה.

 

הגוף מתחיל לייצר חלב בכמות שתספיק לזאטוטים, ובמקרה של שניים, הכמות כפולה וזו התוצאה.

 

הרגשה של שני כדוריסל ענקיים שיושבים לי על החזה ומכאיבים. מאוד מכאיבים. 

 

כל נגיעה או תזוזה לוותה בכאבי תופת. 

 

הפתרון - אקמול (כי כל משכך כאבים אחר אסור בזמן הנקה), הנקות תכופות לריקון השד, ומקלחת קרה ( *לא חמה בניגוד למה שרבות חושבות) מלווה בעיסוי.

 

אז אחרי שזה עבר ושרדנו בהצלחה את הלילה הראשון בבית (מזכירה לכן, עדיין גרים אצל חמתי), הגיע שבת בבוקר.

 

אנחנו ועוד שלושה ילדים. שלושתם שלנו. לא מצליחים לעכל.

 

 

 

אחרי ששתינו קפה, אכלנו והתעוררנו (מישהו הצליח לישון פה בכלל?) הבנתי שמה שאנחנו צריכים זה קצת ויטמין די. קרני השמש המבצבצות והשמיים הכחולים בחוץ קרצו לנו. שבת מושלמת לטיול קצר בחוץ. 

 

התארגנו על ציוד (כלומר לקחנו את כל הבית בתיק) ושמנו פעמינו לפארק הרצליה.

 

נעשה סיבוב קצר בשמש עם העגלה. נעצור להניק כשצריך ובעיקר נזרום. נהנה. ננשום אוויר ונספוג שמש נעימה.

 

שי נשארה עם סבא וסבתא ואנחנו יצאנו לדרך.

 

קצת חוששים אבל קופצים למים.

 

הטיול הקצר היה מושלם! זה היה שווה כל רגע, כל הצדדים הרוויחו ואני הבנתי שכל יום שרק יתאפשר לי - אני אצא איתם החוצה.

 

עם חברה, אמא, אבא, טל ואפילו לבד. 

 

אני הולכת להנות ב"חופשה" הזאת. 

 

איתם, מהם וגם מהזמן שלי!

 

אבל איך עושים את זה? חשבתי לעצמי. מה יקרה אם אני לבד איתם מחוץ לבית ושניהם רעבים? איך מסתדרים? 

 

“חשוב שתקפידי להציע להם לינוק במרווחים שקטנים משלוש שעות כשאת איתם מחוץ לבית לבד. כדי שלא תתקלי במצב בו שניהם רעבים ואת לבד איתם וחסרת אונים" זה היה רק אחד משלל הטיפים המוצלחים שקיבלתי בתחילת הדרך, כאם מניקה טרייה לתאומים.

 

אחד הטיפים המוצלחים יש לומר.

 

וככה העברנו לנו את חופשת הלידה בכיף, בהנאה ובעיקר בזרימה....

 

*חשוב מאוד להבדיל בין גודש לסתימה. הטיפול בהם הוא שונה. גודש היא תופעה שכיחה בימים הראשונים שלאחר הלידה. הוא לרוב יופיע בשני הצדדים והטיפול בו הוא במים (או קומפרסים) קרים. 

 

סתימה תתרחש בחלק מסויים של השד והטיפול בה הוא במים (או קומפרסים) חמים. 

 

חשוב לטפל בשני המקרים בהתאם כדי לא לגרום לדלקות וכאבים ממושכים.